בלוג

אם הייתי צריכה להתקיים על מאכל אחד בלבד – ברור שהייתי בוחרת פסטה. גם בלי הבחירה הזו, התפריט שלי מורכב בעיקר ממנה, מה שעזר לי להשתלב בקלות כשטיילנו באיטליה, שם הנורמה היא לאכול פסטה כל יום. (וגם על פעמיים ביום אף אחד לא ירים גבה).

לפני כמה חודשים פקד אסון כבד את ארץ הפסטות היפה והשלווה שלי,  כאשר רעידת אדמה חזקה גבתה את חייהם של כמה מאות אנשים והותירה הרס רב. הנזק הגדול ביותר היה בעיירה אמטריצ'ה, בגבול המחוזות לאציו ואומבריה, שנחרבה כמעט לחלוטין. לא יכולתי להישאר אדישה, בטח לא מספר חודשים לאחר הטיול שלנו לטוסקנה, בדרכו עברנו ליד הגבעות הירוקות והיפות של אומבריה וראינו כמה העיירות הקטנות ספוגות היסטוריה שנשמרה עד היום. כתבתי על ההיסטוריה של אמטר'יצה כתבה במעריב והיום אני מקדישה לה את הגירסא שלי למנת הפסטה המפורסמת המגיעה ממנה- אמטריצ'אנה, המורכבת מעגבניות,בצל ונקניקים.

מרכיבים:

בצל בינוני

רוטב עגבניות / רסק עגבניות אמיתיות משומרות בפחית

150 גרם סלמי איטלקי מעושן

שמן זית

בזיליקום

חבילת פסטה יבשה מסוג ספגטי או חונקי כמרים

הרוטב:

מחממים מעט שמן זית במחבת עמוקה, פורסים את הנקניק לריבועים ואת הבצל לרצועות דקות. מוסיפים את הבצל  והנקניק למחבת ומטגנים עד שהנקניק משחים. מתבלים בפלפל שחור ומלח שופכים מעל את העגבניות. מערבבים ונותנים לרוטב להתבשל חמש  דקות. לאחר מכן, מוסיפים את עלי הבזיליקום ופסטה שבושלה לפי הוראות יצרן, ממשיכים לבשל יחד עוד מספר דקות על אש נמוכה.

כמו כל מנה, אני מגישה אותה עם המון גבינת פרמז'ן מעל 🙂

לא מאז ומתמיד אהבתי לבשל. זה לא מקרה של לגדול בין תבניות וסירים. הייתי בצד השני, זה שיושב לשולחן ומחכה לאכול.

הכל התחיל כשהכרתי את גלעד. ציינו חודשיים לדייט הראשון שלנו והחלטתי להכין לו ארוחת ערב רומנטית. אומנם לא ידעתי לבשל אבל רעיונות ורומנטיקה לא חסרו לי. מהר פניתי לאמא, לשיעור s.o.s מזורז להכנת רוטב בולונז.(לזרוק ספגטי לסיר עם מים ומלח ידעתי, אבל לצערי אז ולמזלי היום, זה לא מספיק בשביל ארוחה) ההשגחה על הסיר,גובה האש והזמנים הייתה קשה לי אז, כי מאז ומתמיד הייתי חסרת סבלנות, אבל החלק של התוצאה היה מספק מאוד. כמובן שעוד הייתי רחוקה מלדעת לבשל, אבל הייתי גאה בעצמי.

כעבור מספר חודשים עברנו לגור יחד וכבר ממש לא הייתה ברירה, בחלוקת תפקידים בבית בחרתי להיות זו שתדאג לנו לאכול (הכל רק לא לעשות כלים!) והתחלתי בהיכרות מעמיקה  של עולם הבישול והאפייה. חקרתי ספרי מתכונים, ניסיתי, אילתרתי, שאלתי וגיליתי שאני נהנת. יום אחד גלעד הגדיר טוב את הסיבה להנאה שלי מהמטבח ואמר לי: "את אוהבת את החלק של היצירה" וליצור אני בהחלט אוהבת. לדמיין את הצבעים, הטעמים וההגשה ובסופו של דבר להביא לשולחן ולהגיד: אני עשיתי את זה. ועל זה הבלוג שלי.

אומנם הכל התחיל מאותו בולונז, אך לא פחות מזה התחלתי לאהוב לבשל ולאפות מסיבה ברורה מאוד: התחלתי לאהוב את גלעד. אהבה הזו הכניסה אותי למטבח וגרמה לי לרצות.רצון להכין,לפנק ולהשקיע, שהוא הבסיס הכי חשוב לכל יצירה, בעיקר בבישול ואפייה. לכן מתאים שהמתכון הראשון יהיה מתכון שוקולדי במיוחד, כזה שאוכלים ביחד עם כפית והוא מעלה חיוך מתוק של הנאה.

לזניית שוקולד

2 חפיסות שוקולד חלב

מיכל שמנת מתוקה 38%

חפיסת שוקולד מריר

כוס קמח תופח

חצי כוס סוכר לבן

חצי כוס סוכר חום

כפית תמצית וניל

ביצה

שוקולד צ'יפס (לפי הכמות שרוצים)

מכינים גנאש שוקולד חלב:

מחממים שמנת בסיר קטן או על בן מארי. במקביל, שוברים את חפיסות השוקולד המריר לקוביות ומניחים בקערה חסינת חום. כאשר השמנת רותחת, שופכים אותה מעל קוביות השוקולד ומערבבים לתערובת אחידה וחלקה. ממיסים את השוקולד המריר ומוסיפים לתערובת, מערבבים לתערובת אחידה. מכניסים למקפיא לחצי שעה.

מכינים בצק עוגיות שוקולד צ'יפס:

אפשר להשתמש בכל מתכון לבצק עוגיות שוקולד צ'יפס שאוהבים, זה המתכון שלי:

טורפים ביצה אחת,חצי כוס סוכר לבן וחצי כוס סוכר חום. מוסיפים תמצית וניל,מערבבים ומוסיפים כוס קמח תופח.מערבבים עד לקבל בצק עוגיות ומוסיפים שוקולד צ'יפס לפי הכמות שרוצים (אצלנו דוגלים בכמה שיותר – יותר טוב).

מחממים תנור ל190 מעלות ומרכיבים את הקינוח:

לכלי חרס המתאים למנה זוגית שופכים את תערובת השוקולד שהתקררה (צריכה להיות במקרם של מעדן שוקולד בשלב זה) עד למחצית הכלי. תולשים קרעים מבצק העוגיות ומשטחים אותם כמה שיותר דק על מנת שהעוגייה תאפה כפי שצריך. מפזרים את הקרעים מעל השוקולד ("הקרמה") לשים לב שלא יהיו יותר מדי חלקי שוקולד חשופים ישירות לחום.

מכניסים לתנור לעשרים דקות (עד להזהבה של העוגייה)

וחולקים עם מישהו שאוהבים 🙂